זילברברג נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

בפניי תביעת התובע לקבלת פיצויים מהנתבעת, בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו בתאונה מיום 26.05.10 בה היו מעורבים רכב התובע ואוטובוס שבבעלות הנתבעת.

על פי כתב התביעה, ביום התאונה בשעה 19:00 בערך, התובע נסע ברחוב הערבה ביוקנעם עילית בקטע רחוב צר בעליה, כאשר מכוניות חונות בצידו הימני של הרחוב המתעקל ימינה והראות בו מוגבלת למרחק של כ- 50 מטרים. התובע טוען, כי מולו הגיח אוטובוס שנכנס לרחוב הלא פנוי, מבלי לעצור ולאפשר לתובע לחלוף על פניו ופגע במראה השמאלית ברכב התובע והמשיך בנסיעתו ופגע בחלק השמאלי אחורי של רכב התובע.

התובע טען, כי התאונה ארעה עקב אשמו הבלעדי של נהג האוטובוס וביקש לחייב את הנתבעת בתשלום הנזקים שנגרמו לרכבו עקב התאונה.

הנתבעת כפרה באחריות הנהג מטעמה לאירוע התאונה. הנתבעת טענה, כי לפני אירוע התאונה התובע נסע בנתיב הימני בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת האוטובוס, וכי התובע סטה שמאלה תוך חציית קו הפרדה של נתיבו ופגע עם גב המראה השמאלית ופינה אחורית שמאלית של רכבו בדופן קדמית של האוטובוס וגרם ברשלנותו לתאונה ונזק לרכבו ולאוטובוס הנתבעת.

בדיון שהתקיים בפניי היום, העידו הן התובע והן נהג האוטובוס.

כעולה מעדותו של התובע, בנתיב הנסיעה שלו חנו מכוניות לאורך כל הצד הימני. מכאן, ברי כי נתיב נסיעתו של התובע היה חסום והוא נאלץ לעבור לנתיב השמאלי על מנת לעקוף את הרכבים החונים ולהמשיך בנסיעתו. כעולה מעדותו של התובע, הכביש צר ובעליה עם עיקול ימינה, כך שטווח הראיה בו מוגבל. חרף זאת, התובע הודה כי ראה מולו אוטובוס מגיח. אלא מאי? הוא קיווה שנהג האוטובוס יאט את נסיעתו ומשהתבדה, התובע נצמד בחזרה לצד ימין ועמד עמידה מוחלטת קצת באלכסון, אך נהג האוטובוס המשיך בנסיעתו תוך כדי שהוא פוגע ברכב התובע.

התובע הודה, כי נוכח העובדה כי רכבים חנו בצד ימין בכביש, אזי לא נותר מקום למעבר שני רכבים בשני הנתיבים, אך בד"כ אוטובוסים ורכבים שמגיעים ממעלה הרחוב, עומדים בכניסה לרחוב נופר, מימינם ואם נהג האוטובוס היה עושה כן, אזי התובע היה מצליח לעבור והתאונה הייתה נמנעת.

כנגד עדותו של התובע עמדה עדותו של נהג האוטובוס, לפיה, הוא נסע בנתיב נסיעתו במהירות 3-4 קמ"ש וראה את הג'יפ של התובע נוסע לעברו במהירות מופרזת. לנהג האוטובוס לא היה לאן לברוח והתובע המשיך בנסיעתו עד שהתאפשר לו לפנות ימינה, ותוך כדי פנייתו ימינה, רכבו פגע באוטובוס.

למעשה, אין חולק כי נתיב נסיעתו של התובע היה חסום. אין חולק עוד, כי שדה הראיה בכביש מוגבל. חרף זאת, התובע עקף את הרכבים שחסמו את נתיב נסיעתו וסטה לנתיב הנסיעה הנגדי, תוך הסתמכותו על כך, כי נהג האוטובוס יעצור וימתין עד שהתובע יעבור. דומה, כי התובע לא נהג בזהירות הנדרשת בתנאי הכביש המעוקל וביצע עקיפה בלתי זהירה תוך התעלמות מוחלטת מהרכבים המגיעים מהכיוון הנגדי. התובע מלין על כך שנהג האוטובוס שבא ממול לא נתן לו לעבור. אך, לדעתי, גם אם אצא מתוך הנחה כי בנהג האוטובוס דבק אשם כלשהו, עדיין אין בכך כדי להשית את האשמה העיקרית עליו. עיקר האחריות בתאונה רובצת לפתחו של התובע שביצע עקיפה מסוכנת ובטרם יוודא בצורה זהירה, כי הנתיב הנגדי אכן פנוי ואכן מאפשר לו לבצע את העקיפה.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות, אין צו להוצאות כלשהן.

ניתן היום, ח' אייר תשע"א, 12 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: